הנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים עליהם הכתוב אומר 'ואוהביו כצאת השמש בגבורתו'. אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם פיו בשעת מריבה. אינספור מאמרי חז"ל נאמרו על חשיבות העבודה על המידות.

לרבים מבין תושבי העיר לונדון, הייתה דוגמה חיה בשבוע האחרון, שהמחישה יותר מכל את הזכויות הרבות הנזקפות למי שבולם פיו ושומע חרפתו ואינו משיב.

בימים האחרונים מסעיר את לונדון הסיפור הבא: לפני קצת יותר מתשעה חודשים נכנס לבית המדרש של חסידי ויז'ניץ בלונדון אברך שהתפרץ בצעקות לעבר ראש ישיבת ויז'ניץ בלונדון הגר"פ שנייבלג, לאחר שהלה סירב לקבל את בנו לישיבה.

ראש הישיבה שמע את הצעקות. מרוב הלם ותדהמה, לא גונן אף אחד מהנוכחים על ראש הישיבה. הבושה הנוראה מההתפרצות כיסתה את פניו והוא קם ועזב את בית המדרש ללא אומר. כל הלילה לא יכול היה ראש הישיבה הרב שנייבלג לעצום עיניו מחמת הבושה שהייתה לעיני כל בהתפרצות חסרת כל נימוס.

לאחר שעות ארוכות בהם לא יכול היה לעצום עיניו, הבזיק בו רעיון. הוא נזכר שישנו אברך בקהילת ויז'ניץ בלונדון אשר ממתין להיוושע בזש"ק קרוב ל-7 שנים. הרב שנייבלג הרים טלפון לאברך, בן למשפחת גפנר הידועה, ואמר לו כי הוא מעביר לו את זכויותיו בשל העלבונות אותם ספג בלילה, ובירכו כי יהי רצון שזכויות אלו יעמדו לזכותו על מנת שיוושע בפרי בטן.

תשעה חודשים עברו מאז, ובשבת שעברה ערך האברך הלונדוני קידוש לבתו הראשונה שנולדה.